גת ברנוב – גרפולוגיה ייעוץ ארגוני וגישור | אפרת פלג – יועצת ארגונית, מנחת קבוצות ומגשרת
מודל ב.מ.ב.ה מבוסס על ארבעת דפוסי התקשורת ההרסניים והרעילים ביותר במערכות יחסים: ביקורתיות, מגננה, בוז והתנתקות. סיפור קצר על יישום המודל בארגון אחד לדוגמה.
מחקרים מראים שיותר מאשר כמה רבים ועל מה רבים, חשוב איך רבים.
פרופסור אמריקאי לפסיכולוגיה בשם ג'ון גוטמן היה מהראשונים לטעון זאת (Gottman, 1993).
גוטמן ערך מחקר על זוגות ותיעד את דפוסי הקונפליקט שלהם, על סמך הדרך שבה הם רבו, הוא הצליח לנבא ברמת דיוק של 90%, מי מהם ייפרד.
גוטמן מצא שיש ארבעה דפוסי תקשורת הרסניים במיוחד אשר נוכחותם במערכת יחסים היא רעילה ומבשרת רעה לקשר: ביקורתיות, מגננה, בוז והתנתקות, או בקיצור – ב.מ.ב.ה.
ביקורתיות –דפוס של האשמות והערות שליליות תכופות כלפי האחר באופן פרסונאלי ולא כלפי מעשיו. הביקורתיות מאופיינת בהצהרות כוללניות וגורפות כמו "אתה אף פעם לא" או "אתה תמיד"…
מגננה – זוהי תגובה של הגנה עצמית מול פעולה של האחר, התנערות מאחריות ותירוץ תירוצים המלווים בפרשנות שלילית ותחושת קורבנות.
בוז – דפוס של גרימת כאב פסיכולוגי לאחר באמצעות הפגנה של חוסר כבוד, זלזול, הגחכה, הנמכה והתנשאות.
התנתקות –דפוס של הימנעות מתקשורת על ידי התעלמות, חוסר שיתוף פעולה, מעורבות פסיבית, כניעה או הסכמה אוטומטית.
סיפור על יישום מודל במבה בחברת הייטק
לפני כשלוש שנים הוזמנו לייעץ לחברת הייטק שהייתה בתהליך מעבר מגישה מבנית לגישה אג'ילית.
כפי שקורה פעמים רבות בעת שינוי ארגוני, לצד ההתרגשות והאופטימיות שהיו שם, התעוררו בקרב חלק מהאנשים בחברה גם תחושות של התערערות יציבות ואובדן ביטחון והם בתורן הציפו התנגדויות ויצרו מאבקים ותחרות בין ממשקים על מקום והשפעה.
כשהגענו לשם זיהינו דפוסי תקשורת לקויים בין ממשקים, קצרים בין מחלקות וביטויים תכופים של עוינות, האשמות, בוז והתנתקות.
הבנו שמה שעלינו לעשות הוא להתמקד לא בכמות הריבים וגם לא בתכנים שלהם, אלא באופן שבו התקשורת מנוהלת והשיח מתקיים. אבל איך? כאן נכנס לעבודה מודל הב.מ.ב.ה.
אחרי שהצגנו לחברי הארגון את המודל המבוסס על עבודתו של גוטמן והסברנו להם אותו, ציידנו כל אחד מהם בארבעה שלטים: "ביקורת", "מגננה", "בוז", "התנתקות". מאותו הרגע הם התבקשו בכל ישיבה משותפת, כאשר הם מזהים שאחד מרעלני תקשורת אלו בא לידי ביטוי – פשוט להרים את השלט.
מה שקרה תוך כדי התרגול ובוודאי שגם לאחריו, היה מדהים! הבעיות קיבלו שם ותוקף חיצוני, אנשים החלו לזהות לא רק מה "לא בסדר" אצל אחרים, אלא גם להתבונן בעצמם, המודעות הקולקטיבית שהתפתחה והמשימה המשותפת של כולם "מול הבעיה" אפשרו לשיח עם הזמן להשתנות ולדינמיקות להחלים.
תרגיל השלטים אפשר לנו לייצר מציאות חדשה בחדר בה יש מאבק חדש: במקום שחברי הצוות יאבקו אחד בשני, כל הצוות נאבק מול הבעיה- דרך ההתבטאות הפוגענית.
הליכים של החצנה יוצאים מתוך נקודת הנחה שהאנשים הם לא הבעיה- אלא הבעיה היא הבעיה.
באמצעות החצנה, אנחנו כמגשרים עוזרים לצדדים לתת שם לבעיה, לזהות את הגורמים והתנאים ש" מזמינים אותה" לחדר העבודה ואת ההשפעות שלה על המחשבות, רגשות ומעשים של הצדדים המעורבים. תרגיל פשוט כמו הצבת שלטים עם שמות הבעיות שמשתלטות על הצוות מייצר מודעות, משמעות משותפת והטמעה של תרבות שיח חדשה מוסכמת על כולם.
" בהתחלה זה נראה לנו קצת מגוחך, אפילו כסוג של משחק. הצורך לזהות את סוגי השיח באמצע ישיבות רציניות קצת הסיח את תשומת ליבינו מהנושא- אבל זה היה משתלם. באופן מפתיע, לאחר מספר ישיבות בהן השתמשנו בשלטים, לאט לאט התגובות ההרסניות פחתו וכל אחד עשה מאמצים לבחון את המילים."
"התחלנו לחשוב פעמיים על כל מילה שיוצאת לנו מהפה. בסופו של דבר, זה עשה את שלו. תרבות השיח השתנה ללא היכר."
