מריאלה יעבץ בוחניק
לא פעם שאלתי את עצמי ״את מי אנחנו משרתים ברגע זה? התיקים מגיעים אלינו מהמערכת המשפטית במטרה ברורה ומוצהרת של הקלת העומס בבתי המשפט -וכמובן גם מתן הזדמנות לצדדים להגיע להסדר בינם וכך לחסוך זמן, כסף, עוגמת נפש ואולי גם לשמר או לשקם את מערכת היחסים בינם.
אבל לא תמיד סגירת הסכם במסגרת הליך הגישור משרת את הצדדים:
צוות המגשרים נפגשו עם ועד הבית ולאחר מכן הזמינו את הדיירים לסיור משותף בביניין כדי לראות את הבעית הרטיבות, בדקו יחד איתם את עלויות התיקון והפיצו לכל הדיירים את המידע ובקשו להגיע לאסיפה להצביע על התוספת תשלום. לסיור הגיעו דיירים מעטים ולאסיפה עוד פחות. ההחלטה עברה אך עדיין דיירים רבים סרבו לשלם.
״אני מבינה מה קרה״ אמרתי. ״ היה כאן מזמין עם הגדרת בעיה ואינטרס מאוד ברור. אבל מעולם לא שמענו מה הבעיה/ כאבים/ דאגות או תפיסות של הדיירים את הבעיה.
כמגשרים המוזמנים על ידי מערכת, לא תמיד ברורה לנו התשובה לשאלה ״את מי אנחנו משרתים ?״. כיום יותר ברור לי שהמטרה שלי אינה להגיע להסכם. המטרה עבורי היא לייצר מרחב בטוח לדיאלוג כן, אמיתי ובונה והזדמנות לראיה כוללת ורחבה של תמונת הקונפליקט כך שכל צד ירגיש שיש לו את הכלים הרגשיים, השכליים והמעשים לעשות את ההחלטה הטובה ביותר עבורו.
אוטו שארמר, מייסד תיאורית ה u, אמר ש: ״דיאלוג אינו מצב של אנשים שמדברים אחד עם השני, אלא היכולת של המערכת לראות את עצמה״.
זה התפקיד שלנו כמגשרים עבורי.
